פסק-דין בתיק ת"א 727-07

התובע הגיש תביעה למתן פסק דין הצהרתי שלפיו הוא הבעלים של חלקות 27 ו-29 בגוש 18456 (" החלקות " או " המקרקעין ") והוא זכאי להירשם ככזה במקום הנתבעת 1 (" רשות הפיתוח ") והנתבעים 2 (" הבעלים האחרים ") הרשומים כבעלים כיום.

לאחר שמיעת הראיות ועיון בטענות הצדדים, החלטתי לדחות את התביעה.

על פי הרשום במרשם המקרקעין, רשות הפיתוח היא בעלת 25320/43200 חלקים בחלקה 27, ושאר החלקים רשומים בשמם של בעלים אחרים. אשר לחלקה 29, רשות הפיתוח רשומה כבעלת 211/360 חלקים ואילו התובע רשום כבעל 8599/36000 חלקים, והשאר בידי אחרים (נסחי הרישום צורפו כנספחים ז' ו-ח' לכתב התביעה). רשות הפיתוח רשומה כבעלת חלקים בחלקות מאז שנת 1986.

תביעת התובע מבוססת בעיקרה על פסק דין של בית המשפט העליון שניתן ביום 27.5.91 בע"א 419/88, אשר נתן תוקף להסכם פשרה שהושג בין התובע לבין מדינת ישראל (" פסק הדין בערעור "). פסק דין זה ניתן בערעור שהגיש התובע על פסק דין של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 28.4.88 בתיק הסדר זכויות במקרקעין 871/ג'וליס (" תיק ההסדר ") שבו נדחתה בקשת התובע שהוגשה לפי סעיף 59 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש] תשכ"ט-1969 (" פקודת ההסדר ") ביחס לזכויות בחלקה 29 (ובחלקה 28, שהזכויות בה אינן עומדות לדיון בתיק זה).

התובע טוען כי כפי שנאמר בפסק הדין בערעור ויתרו בעלי 120 החלקים בחלקות על זכויותיהם לטובת התובע, ובהתאם לכך היה על הנתבע 3 (" פקיד ההסדר ") לרשום בשם התובע את מלוא הבעלות בחלקה 29, אולם אף על פי כן ולמרות פניותיהם של התובע ובא כוחו אליו, רישום הבעלות בחלקות לא תוקן עד היום.

להשלמת תיאור הרקע יש להוסיף את השתלשלות העניינים שקדמה לפסק דינו של בית המשפט המחוזי בתיק ההסדר. כפי שנטען בכתב התביעה, ודומה שאין על כך מחלוקת של ממש, בגדר הליכי הסדר מקרקעין פורסם בשנת 1986 לוח זכויות בנוגע לגוש 18456. בלוח הזכויות נרשמו זכויות רשות הפיתוח כ-13393/22851 חלקים בחלקה 29 ו-12212/20836 חלקים בחלקה 27. התובע, שלא השלים עם הרישום בלוח הזכויות, הגיש בקשה בהתאם לסעיף 59 לפקודת ההסדר בנוגע לחלקות 28 ו-29. בקשה זו התבררה בתיק ההסדר, וביום 28.4.88 ניתן פסק דין הדוחה את בקשת התובע.

על רקע זה ועל יסוד פסק הדין בערעור טוענת רשות הפיתוח שלגבי תביעת התובע בנוגע לזכויות בחלקה 29 קיים מעשה בית דין מכוחו של פסק הדין בערעור, ואילו לגבי חלקה 27 יש לדחות את התביעה מפני שהליכי ההסדר הסתיימו לפני למעלה מעשרים שנה, ומאחר שבמשך תקופה זו נמנע התובע מלנקוט בהליך כלשהו על מנת לתקן את לוח הזכויות או לממש את זכויותיו באופן אחר, יש לדחות את תביעתו. יצוין כי בשעתו הגישו רשות הפיתוח ופקיד ההסדר (ביחד " הנתבעים ") בקשה לדחות על הסף את התובענה המכוונת נגדם (בש"א 3142/08) (" הבקשה "), אולם ראיתי לנכון לדחות את הבקשה מפני שבגדר תשובתו ביקש התובע לחקור את המצהירים מטעם הנתבעים, וסברתי שיהיה כפל דיון בשמיעת עדויות מטעם הנתבעים הן בגדר הבקשה והן בגדר התיק העיקרי.

הזכויות בחלקה 29

על רקע העובדה שעניין הזכויות בחלקה 29 עמד לדיון והוכרע בפסק הדין בערעור, יש לבחון את טענת רשות הפיתוח שבנושא זה קיים מעשה בית דין המשתיק את התובע מלעורר טענות ביחס לזכויות אלה. בסיכום טענותיו טען התובע שבהודעה שנמסרה לבית המשפט העליון בדבר הסכם הפשרה אישרו הבעלים האחרים כי הם מוותרים לטובת התובע על כל זכויותיהם בחלקים מחלקה 29 שנפסקו להם בתיק ההסדר, והם מסכימים לקבלת ערעורו של התובע בכל הנוגע לזכויותיהם בחלקים אלה. הוא הוסיף וטען שנוכח ויתור והסכמה אלה, אשר ניתן להם תוקף בפסק הדין בערעור, צריך היה לרשום את כל הזכויות בחלקה 29 בשמו.

אף שהשתדלתי לרדת לסוף דעתו של התובע בעניין זה לא עלה הדבר בידי, ואיני מבין כיצד ויתורם של הבעלים האחרים מביא לתוצאה שהתובע הוא הבעלים של כל הזכויות בחלקה.  בהסכמת הצדדים שקיבלה תוקף של החלטה (עמ' 5 לפרוטוקול) הוגש כראיה תיק ע"א 419/88 (" תיק הערעור "), והצדדים הורשו להפנות למסמכים המצויים באותו תיק ולהסתמך עליהם כראיות בתיק זה.

עיון בתיק הערעור מלמד שבהודעת הפשרה, שניתן לה תוקף של פסק דין, נאמר כך:

" 1. לאור הודעת ב"כ בעלי 120 חלקים ונציגיהם כפי שהוגשה ביחד עם מכתב ב"כ המערער (התובע, א"ק) ביום 3.5.91 מסכימים באי כוח הצדדים לקבל את הערעור באשר לחלקים שנרשמו על פי פסה"ד נשוא הערעור ע"ש בעלי 120 חלקים ולצוות על רישום החלקים האמורים ע"ש המערער בכל החלקות נשוא פסה"ד נשוא הערעור.

2. הערעור באשר לחלקים שנרשמו ע"ש מדינת ישראל ו/או האפוטרופוס לנכסי נפקדים בחלקות נשוא פסה"ד יידחה.

3. ...."

דומה, לכן, כי בטענותיו מתעלם התובע מן הנאמר בסעיף 2 של הודעת הפשרה, ויש אפוא ממש בטענת רשות הפיתוח כי בכל הנוגע לחלקה 29 קיים מעשה בית דין המשתיק כל טענה מצדו של התובע. הכלל בעניין זה הוא שבמקום שנדונה מחלוקת והוכרעה לגופה שוב אין להיזקק לתובענה נוספת באותה עילה (א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי , מהד' עשירית עמ' 112 (2009)) ולכן, בין אם יהיה זה פסק הדין שבערעור שהכריע במחלוקת ובין אם יהיה זה פסק הדין בתיק ההסדר (שהערעור עליו נדחה בכל הנוגע לזכויות המדינה), המחלוקת אכן הוכרעה לגופה ולכן צודקת רשות הפיתוח כשהיא טוענת לקיומו של מעשה בית דין המשתיק את התובע.

מעבר לכך, אף אם אניח לטובתו של התובע כי כל מבוקשו הוא הצהרה על זכויותיו מכוח פסק הדין בערעור, ובהנחה שנתונה לי הסמכות לפרש אותו (ע"א 5403/90 מדינת ישראל נ' ר.א.ם. רבחי את איברהים , פ"מ מו(3) 459 (1992)), אין בפניי תשתית עובדתית המאפשרת לקבל את טענותיו של התובע. בתיק הערעור ניתן למצוא את פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתיק ההסדר שבו נדחתה בקשה שהגיש התובע, לפי סעיף 59 לפקודת ההסדר, לתקן את לוח הזכויות. משמעותה של דחיית הבקשה היא שבכל הנוגע לזכויות רשות הפיתוח הרישום בלוח הזכויות נותר על כנו, ומכאן שכאשר נאמר, בסעיף 2 של הסכם הפשרה, שהערעור בנוגע לחלקים שנרשמו על שם מדינת ישראל יידחה, שוב אין התובע יכול לטעון כי לרשות הפיתוח אין זכויות בחלקה 29. יתר על כן, עיינתי גם בהודעת הבעלים האחרים שהוגשה לבית המשפט העליון ומצויה בתיק הערעור, ומצאתי כי בסעיף 1 שלה נאמר ש" הם מוותרים על החלקים שנפסקו לטובתם בחלקות נשוא הערעור והם מסכימים שכל חלק שנפסק לטובתם... יירשם על שם המערער ( התובע, א"ק) בלבד ". משמעות דברים אלה כפשוטם היא שהבעלים האחרים ויתרו לטובת התובע על חלקיהם הם, אולם מכאן לא ניתן להסיק דבר וחצי דבר על כך שלרשות הפיתוח אין זכויות בחלקה 29.

הזכויות בחלקה 27

אין מחלוקת שחלקה 27 סומנה בגדר הליכי ההסדר כחלקה זמנית 13ב' (סעיף 4ב' לתצהיר עדותו של התובע - ת/1 וסעיף 3ב' לעיקרי הטיעון והשלמת הטיעון מצד הנתבעים). בקשר לחלקה זו טען התובע כי למרות ויתורם של הבעלים האחרים על זכויותיהם בחלקה זו, לא רשם פקיד ההסדר את הזכויות בחלקה כמתחייב מן הוויתור, וזכויות אלה רשומות בשמה של רשות הפיתוח (סעיף 17 לתצהיר עדותו הראשית - ת/1).

גם בעניין חלקה זו התקשיתי לרדת לסוף דעתו של התובע ואני דוחה את טענותיו. בסעיף 17 של תצהיר עדותו מפנה התובע לשני אישורים שנחתמו בידי הבעלים האחרים (נספחים ט/א ו-ט1/ א לתצהירו - (תרגומים לעברית של מסמכים בשפה הערבית - נספחים ט' וט/1 לתצהיר)), אשר עיון בהם איננו תומך בטענות התובע. נספחים אלה (שתאריכיהם הם, בהתאמה, 5.8.88 ו-3.1.90) הם תיעוד של הסכמת הבעלים האחרים לכך שהזכויות בחלקה 13 בגוש 18456 תירשמנה בשמו של התובע. בהינתן העובדה שמכוח הליכי ההסדר נרשמו זכויות רשות הפיתוח בחלקה 27 עוד בשנת 1986, ובהינתן עובדה נוספת שאין כל טענה, קל וחומר ראיה, שהתובע השיג באופן כלשהו על קביעת זכויותיה של רשות הפיתוח בחלקה 27 בגדר הליכי ההסדר, לא ניתן להבין את טענותיו בנוגע לזכויותיו בחלקה זו ויש לקבל את טענת רשות הפיתוח שתביעתו של התובע הוגשה בשיהוי החוסם את האפשרות לקבלה. כאן המקום להוסיף כי מפסק הדין בתיק ההסדר (נספח ה' לתצהירו של התובע - ת/1) עולה כי הוא לא התייחס כלל לזכויות בחלקה 27, וממילא גם הערעור שהגיש התובע לבית משפט העליון על אותו פסק דין לא נגע בזכויות אלה.